MINIMAL WHITE

מעצבת הפנים עדי אדליס החלה את לימודי עיצוב הפנים, בארצות הברית, אחרי שני תארים, בהמשך התלבטה בין עיצוב לבישול ולשמחתינו בחרה באופציה הראשונה, יש לה אוסף של דמויות פופ ארט ושולחן מסיבת התה של חיימה חיון גרם לה להתאהב

מעצבת פנים עדי אדליס צילום: סלי בן אריה

המקום שבו הכל התחיל

למדתי עיצוב פנים בזמן שהותנו בארה"ב, כבר הייתי אחרי שני תארים, וחיפשתי לימודים מעניינים כי הייתה לי ויזת מלווה בלבד, מהר מאוד הבנתי שזה מה שאני אעשה בחיי. כשחזרנו לארץ עשיתי כאן סטאז' וכשהבן שלי היה בן שבועיים, פתחתי סטודיו עצמאי במודיעין (שבהמשך עבר לרעות). עם השנים הסטודיו גדל והתפתח יחד איתי.

המיוחד ביותר

בכל תקופה יש לי פרוייקט אחד מיוחד במיוחד. בדרך כלל זה יהיה פרוייקט שבו אקבל יד חופשית יותר מהלקוח, או לקוח שמבין עיצוב ומאפשר לי ליצור משהו יותר מיוחד ושונה, ולאו דווקא תקציב נדיב יותר. הרבה פעמים דרישה יוצאת דופן או לקוח יוצא דופן, הם אלו שייחדו את הפרוייקט.

המורכב ביותר

לכל פרוייקט יש את ה"פינה" שלו. פרט שנתקע, נקודה מאוד בעייתית שזקוקה לפתרון, או נושא שבו הלקוח מתקשה לקבל החלטה. עם השנים למדתי לזהות שזו 'ה'פינה של הפרוייקט הזה, לקבל אותה באהבה ולפתור אותה מתוך הבנה, קצת כמו להרגיע טנטרום של ילד בן שנתיים.
אצל לקוחה אחת זה היה חיפוש בן חצי שנה אחר האבן המושלמת לריצוף, אצל אחרת זה הגוון של האלומניום.
כשהפינה היא בעיה טכנית שדורשת פתרון, הוא תמיד יימצא. בספרים, בשטח, בהתייעצות עם בעל מקצוע רלוונטי, בניסוי ותהייה, בהכנת מודל, הבעיות הכי גדולות בדרך כלל מסתיימות בפתרונות הכי מיוחדים.

איזה כח יש לטקסטיל בעיצוב הפנים שלך?

טקסטיל הוא חלק בלתי נפרד מהפרוייקטים שלי. בעיני, חלל ללא שטיחים ווילונות הוא חלל לא גמור. בחלקם הוא יהווה רקע עדין ובלתי משתלט, שתפקידו רק להלביש את החלל ולתרום לאווירה שאני רוצה לייצר בו, ובחלקם הוא יהיה שחקן ראשי, כמו בפרוייקט שבו הסלון עשוי מפופים צבעוניים או מפרוייקט אחר שבו השטיחים הם הרהיט העיקרי של הסלון.
כשבניתי לפני כשמונה שנים את הבית שלי, תמונה קטנטנה במגזין, של ילדים משחקים על כריות בצורת חלוקי נחל, היוותה השראה לחומריות שבה השתמשתי מאוחר יותר בבית, שבסופה אף נרכשו כריות אלו בניס, צרפת.

החומר המושלם לוילון בחלל המגורים

ברשותך, לא אתייחס לחומר אחד מושלם, אלא לתכונות החומר אותן אני מחפשת. אני תמיד אעדיף בד שהרכיב הסינטטי שלו גבוה, כדי שיהיה קל יותר לנקות אותו והוא לא יתכווץ בניקיון הראשון שלו.
אני מעדיפה בדים קצת יותר כבדים כדי לקבל נפילה יפה של הוילון (או שימוש במשקולות בתפר התחתון). רוב הוילונות שאני רוכשת הם לבנים, ועל כן, אני מעדיפה תמיד בד שיש בו קצת טקסטורה ועניין. אך למרות הנאמר, בהחלט אפשר לפגוש בבתים שאני מעצבת גם וילונות בגוונים עדינים אחרים של אפורים בהירים או תכלת, וצבעים עזים יותר בחדרי ילדים ובחדרי שינה.
 

מקורות השראה

השראה יכולה להגיע מכל מקום. זו יכולה להיות תמונה קטנה במגזין, קומפוזיציה מעניינת בגינה שעברתי לידה, תמונת פינטרסט, תערוכה במוזיאון, תערוכות עיצוב ברחבי העולם, משפט שהלקוח אמר, או פתאום משהו שמגיע באמצע המקלחת.

איך נוצר סיפור

הסיפור של הבית מתחיל מהאנשים שחיים בו. אנחנו יושבים לפגישת הכרות ארוכה ומעמיקה שבה הם מספרים על עצמם, על החלומות שלהם, החומרים שהם אוהבים, הצבעים שהם מתחברים אליהם וכו'. לפעמים הם יודעים איזה סגנון הם אוהבים ולפעמים הם לחלוטין לא.
כשהשיחה מתקדמת, אני מתחילה להראות להם תמונות שמרגישות לי נכונות, מתוך הספריה העשירה שנמצאת אצלי בסטודיו, או מתוך פרוייקטים גמורים.
לעיתים אבקש מהם לבחור כעשר תמונות של חללים, שהם מוצאים אותם נעימים. אנחנו מנתחים את החללים האלו יחד, וגם מי שאין לו שום מושג מה הוא רוצה, פתאום מבין שיש סיפור שהוא מתחבר אליו ומדבר אליו. את הסיפור הזה אנחנו כותבים יחד, הוא כולל צבעים, חומרים, אווירה והרגשה.
הסיפור שכתבנו בפגישות הראשונות ימשיך ללוות אותנו עד סוף הפרוייקט, כשהתפקיד שלי הוא לשמור על ההרמוניה שלו.

עניין של סגנון

סגנון הוא משהו שתמיד קיים בך. נכון שעם השנים הוא מתפתח ואולי קצת משתנה, אבל תמיד יהיו חללים מאוד מסויימים שיגרמו לי להתרחבות של הלב. במקרה שלי מדובר בקו מינימליסטי. אולי כי גדלתי בבית מאוד עמוס ומצועצע, אולי כי רעש, הן ווקאלי והן וויזואלי, מעוררים בי חוסר שקט, ואולי כי זו הנטייה הטבעית שלי. הקו הזה מתפתח ומשתנה עם השנים, הוא צומח עם השינויים החלים בעולם העיצוב, ומושפע יחד איתי מהמתרחש והמתחדש בעולם העיצוב והאדריכלות. אבל בעיצוב שלי תמיד יבלטו מיעוט החומר, הניקיון והמינימליזם, לצד חשיבה מעמיקה על נוחות שימוש, פרקטיות, והרבה מאוד מקומות איחסון, למניעת בלגן.
אחד החומרים האהובים עלי ביותר הוא פלסטיק בצורותיו השונות. לאורך השנים אני אוספת דמויות פופ ארט יצוקות, מכל העולם, ונהנית לשלב אותם בעיצוב שלי.
הפופ ארט והקולור בלוק, שוברים את הצבעוניות המונוכרומטית המועדפת עלי. אני עוקבת באדיקות אחרי קארים ראשיד ופיליפ סארק שמספקים לעולם העיצוב לא מעט מוצרים מתאימים בצבעוניות עזה ומשמחת. את שולחן מסיבת התה של חיימה חיון פגשתי לראשונה לפני כארבע שנים במילאנו, ומאז אני מחכה לפרוייקט שבו אוכל לשלב מיצירותיו.

אם לא היית מעצבת פנים

שאלה מצויינת. אני כל כך עמוק בתוך עולם העיצוב והאסטתיקה שקשה לי לדמיין את עצמי עושה היום משהו אחר, כשהתחלתי ללמוד עיצוב עוד התלבטתי בינו ובין בישול. שמחה שההחלטה, שהתקבלה ממש ברגע קצר, היתה נכונה יותר עבורי.

על איזה צבע בשום אופן לא תוותרי?

הצבע שלי הוא לבן. הוא הרקע, הוא הסיפור, הוא אור, הוא שקט. בקצה השני שלו נמצא צבע שחור שגם הוא נוכח מאוד בעיצוב שלי, אבל במינון קטן בהרבה. עם השנים הגבולות בינהם קצת מיטשטשים, והשחור הולך ומתחזק.

צילומים: טל ניסים

כל מוצרי הטקסטיל: אורית טראוב

לאתר של עדי אדליס

לעמוד הפייסבוק של עדי אדליס