לבד מול הלבד
סיפורי טקסטיל
מזה כמה שנים, פועל בפאתי מדרחוב נחלת בנימין בתל אביב מרכז תרבות, קהילה ויצירה הנקרא "השומר שלוש". אחת הפעילות המעניינות ביותר בו היא אמנית הטקסטיל ריקי אלקיים, המייצרת בובות לבד גדולות מימדים בעבודת יד, כמו גם פריטי לבוש ואופנה, מצמר מלובד אף הם.
כמו רוב מלאכות היד הטקסטיליות, גם פעולת הליבוד היא טכניקה עמלנית הדורשת זמן, תשומת לב דקדקנית, סבלנות רבה ולעיתים גם חומרי גלם שאינם נגישים לכל אחד. כל המאפיינים הללו הופכים את העבודה עצמה ואת תוצריה לחריגים על רקע המגמה הצרכנית העכשווית, המאופיינת במהירות, אחידות, מחירים זולים יחסית וניתוק כמעט מוחלט בין הייצור למוצר. על כן, בעלי מלאכה כמו ריקי אלקיים הינם יוצאי דופן בנוף המקומי ומעוררים עניין רב בקרב מי שמתעניין בעיצוב בכלל ובעיצוב טקסטיל, בקונטקסט תרבותי, בפרט.
ביקשנו מריקי, איפוא, לבקר אותה בסטודיו בו היא עובדת ולשוחח עימה.
איך הגעת לעבודה הטקסטיל? מה מושך אותך בתחום?
תמיד נמשכתי לטקסטיל ולאופנה ורציתי לעסוק בהם עוד לפני שממש ידעתי לתפור.
לצמר נחשפתי תוך כדי עבודתי בגן אנתרופוסופי ועוד יותר אצל אישה קסומה בשם אימקה שגרה בקדיתא ויש לה בית מלאכה לצמר. שם התאהבתי סופית בחומר הקסום הזה ובמלאכה העתיקה והמיוחדת הזאת. למדתי עיבוד צמר ממצב גולמי, צביעה טבעית באמצעות צמחים, טוויה של חוטים וגם קצת אריגה.
למדתי אומנות במדרשה בבית ברל ובגיל צעיר נכנסתי להריון עם בתי הבכורה, נור. התמחתי בצילום אבל נמשכתי תמיד לצד החומרי שבו. עסקתי בצילום אנאלוגי (פילם) והדפסתי בעצמי את העבודות.
בסיום הלימודים התמסרתי לאימהות באופן טוטאלי, ולאחר שבתי נכנסה לגן האנתרופוסופי נשאבתי לעולם הזה באהבה גדולה לדרך הזאת. למדתי אנתרופוסופיה וחינוך וולדורף והובלתי גן בתל אביב במשך שבע השנים האחרונות, אבל תמיד המשכתי לעסוק בטקסטיל ויצירה.
בשנתיים האחרונות התפניתי לעבודת סטודיו אישית שלי. אני יוצרת מוצרים לבישים, כובעים למבוגרים ולתינוקות, ואובייקטים פיסוליים מצמר ומשי
מה את אוהבת ספציפית בלבד?
הלבד הוא חומר מאוד עוצמתי. אפשר לקחת סיבים מאוד רכים ופתוחים ובאמצעות פעולת הליבוד, להפוך אותם למארג אחיד וחזק. בנוסף, אם משתמשים בו נכון, הוא יכול להיות גמיש וניתן לעצב בו צורות רבות.
יש לו איכויות אדירות נוספות. מעבר ליופי ולרכות שלו, הוא חומר מחמם אך גם מנחם, ויש אומרים שהצמר יכול לשכך כאבים בשרירים ובמפרקים, ולעזור בבעיות שינה.
באופן אישי, אני חושבת שזה חומר סופר חושני שיכול ליצור טקסטורות שאותי מאוד מרגשות.
ספרי על תהליך העבודה. איך נעשית כל בובה.
את הבובות אני קודם כל מתכננת בדו מימד, בציור ורישום. לאחר מכן אני יוצרת גיזרה, ועל גבי הגיזרה אני מניחה את הצמר. באמצעות פעולת הליבוד הרטוב (מים חמים וסבון), אני מלבדת את חלקי הבובה. לאחר מכן אני פותחת את ״הקליפה״ של הבובה וממלאת אותה בצמר. כל בובה ממולאת בצמר כבשים שדחוס לתוכה. את התפירה אני עושה עם חוטי צמר שאני טווה בעצמי על גלגל טוויה. לאחר מכן ישנה עבודת גימור של ליבוד יבש כדי ליצור פרטים.
מקורות השראה? מעצבים אהובים?
אני חושבת שאת הלבד לראשונה פגשתי כחומר עיצובי בחנות של אליס דהן, ״שיין״ שהיתה בשכונה שבה גרתי אז, בגן החשמל. זה מיד הדליק אותי וידעתי שאני רוצה לעשות עם זה משהו. עברו הרבה שנים עד שזה הבשיל בי ועד שיכולתי באמת ליצור בחומר הזה.
אני שואבת השראה מטכניקות קדומות, וחומרים טבעיים בעיקר מן החי. אני אוהבת את הרעיון של לקחת חומר שבא מתוך עולם המלאכות הקדומות ולתת לו פרשנות עכשווית ומעניינת.
אני חושבת שהאמן ג׳וזף בויס עשה את זה בצורה מרתקת, הוא הביא את הפיסול בצמר למקורות ונתן לו אופי רוחני ודתי כמעט.
ספרי קצת על השומר 3 ולמה בחרת לעבוד דווקא שם
השומר שלוש מתחיל באדם יקר בעל כישורים רבים ומגוונים בשם יונתן נעים, יונתן היה אהבת נעורי. בגיל 29 הוא נפטר בתאונה מצערת.
את המפעל הענק הזה, שכולל הוצאת ספרים קטנה של כתביו ושיריו, הקימה אימו, נעמי גפן, כדי לייצר בית לאמנים ולחברים שאהבו והכירו את יונתן.
המקום פותח את דלתותיו לאמנים רבים להציג וליצור.
באופן טבעי, מיד התחלתי לעבוד במקום כסטודיו, ופתחנו בו סדרת סדנאות ללמידת מלאכות מסורתיות עם מורים מכל הארץ.
כיום יש בו המון פעילויות שונות, הצגות, פעילויות פתוחות לילדים, שעות סיפור, הופעות, והכל במטרה להנגיש אומנות לקהל הרחב וליצור בית לאמנים ולילדים.
ריקי אלקיים
אינסטגרם: rikoo_koo_koo
פרטים על "השומר שלוש" והפעילות המתקיימת בו אפשר למצוא בדף הפייסבוק: hashomershalosh
