מטריושקות מטקסטיל

עדי לוגסי יוצרת מטריושקות, ופריטים בהשראתן, מפריטי טקסטיל שהיא אוספת ברחבי העולם

היוצרת 

עדי לוגסי היא יוצרת אוטודידקטית. למרות שלמדה כמה קורסים קצרים וממוקדים, אין השכלה לה פורמלית בתחום העיצוב, והיא בעיקר מלמדת את עצמה ומשלימה ידע טכני באמצעות חקירה וצפייה, ניסוי וטעייה.

התוצר

מטריושקות, כריות מיוחדות, תיקים, ארנקים, נרתיקי משקפיים וכפפות בישול אותם יוצרת לוגסי מבדים אותם היא מלקטת בשווקים שונים, לרוב מנשים המוכרות את הבדים שהביאו עמן מארצות המקור בעיקר רוסיה ואוקראינה. הארנקים, הנמצאים כעת בחזית היצירה של לוגסי, הם תוצר של זיכרון תיקי הקלאץ' של סבתה שהייתה עבורה דמות משמעותית ואצלה שהתה, בילדותה, תקופות ארוכות.

השראה

לוגסי גדלה בשכונת עולים בדרום תל אביב, בבניין בו האוכלוסייה היתה ממוצא בוכרי וגרוזיני. מילדותה זכורות לה המרפסות בהן תלויים ליבוש שפע פריטי טקסטיל צבעוניים, צעיפים, שטיחים ומפות. לטקסטיל הזה היה חלק משמעותי בילדותה והוא ההשראה לעבודתה. "הכל היה מוחצן" היא נזכרת "וכזה היה הטקסטיל במרפסות, בחדרי המדרגות ובהלוויות שהתקיימו בכניסה לבניין".

עבודה ראשונה

העבודה הראשונה שיצרה היתה בובת מטריושקה שהתפתחה והשתנתה עם השנים. "כמוני", היא אומרת, "התחברתי לדמות המטריושקה גם ברמה הסימבולית של ההתקלפות והחדירה פנימה. בתור בן אדם סגור, מופנם ונחבא אל הכלים שקולו בקושי נשמע, בקושי ידעתי את עצמי ומאוד התחברתי לדמות הזו. הנחמה של הדמות, שבשבילי היא סוג של סבתא, וגם מבחינה רגשית להוריד את השכבות ולהגיע לעומק למרות שהמטריושקה שלי לא עשויה משכבות".

חדש וישן

בעבודותיה עושה לוגסי שימוש בעיקר בצעיפים ומפות מקוריות אותן היא גוזרת ותופרת בעבודת יד ורקמת יד. המפגש עם התוצר והנוסטלגיה שהוא מעלה אצל אנשים בהתרפקות על מחוזות ילדותם- הוא עבורה אושר גדול.

"אני דוכן של סבתות" היא קובעת "ביומיים של יריד האמנים בנחלת בנימין אני מתבשמת ומתמלאה ואז חוזרת לעבוד".

 הקהל

לוגסי מעידה שלקח לעבודות שלה לחדור אל לב הקהל וגם כיום היא מגדירה את עצמה כ'נישתית' וכמי שפונה אל קהל מצומצם יותר, אותו היא מגדירה 'אנשים אחרים'.  עבודותיה שבלטו בצבעוניותן על רקע הנוף המונוכרומטי של אמני יריד נחלת בנימין לא זכו להתעניינות בתחילת הדרך ולקח זמן עד שאנשים התקרבו ויצרו קשר. היום, היא אומרת, בקהל שלה בולטות נשים שיודעות מי הן ומה הסגנון שלהן, מה שניכר בלבושן ובתכשיטים שהן עונדות. בנוסף בלקוחותיה אמנים ואנשים שעוסקים באמנות וכן אספני מטריושקות.

תהליך

תהליך העבודה מתחיל בשיטוט וחיפוש הבדים שהם הבסיס ליצירה ומה שמזין אותה.  לאחר מכן יוצרת לוגסי את הדגמים מבדי לבד. הלבד נותן את הנוקשות והיציבות לבובה מצופה בבד, ופני הבובה, כמו כל התפירה, נרקמים בעבודת יד.

סימן היכר

למטריושקות של לוגסי עיניים עצומות. 'עצומות לרווחה' כפי שהיא מכנה אותן.

שלב אהוב בתהליך

מציאת החומרים.

חנות

יריד האמנים במדרחוב נחלת בנימין. נחלת בנימין 14. ימי שלישי ושישי.

התמונות באדיבות עדי לוגסי