אריגה
אריגה היא מלאכה עתיקת יומין המוזכרת במקורות. עם ביות בעלי החיים ותירבות הגידולים החקלאיים החל האדם להשתמש בחומרים טבעיים, כגון פשתן, כותנה, צמר ומשי, להפקת סיבים, שמהם טווה חוטים וארג פרטי לבוש שונים. מלאכת האריגה חצתה תרבויות ויבשות. ספר הילדים הישן "אני והסבתא הבאה בימים" מאת מיישקה מיילס מגולל סיפור אהבה ופרידה אינדיאני של נכדה מסבתה בת שבט הנוואחו. הסבתא מלמדת את נכדתה את מלאכת הטוויה בנול וזו אורגת שטיח שתי וערב שביום בו יושלם יגיע זמנה של הסבתא להיפרד מהעולם. הסיפור שוזר בין מלאכת האריגה המסורתית לבין גלגל החיים והטבע והעברת חכמת הכפיים מדור לדור.
כיום בעולם המערבי את הנול המסורתי והאריגה הידנית החליפו נולי ג'אקרד הנשלטים על ידי מחשב. שימוש בנול ידני עדיין רווח במדינות לא מפותחות או כנישה של תוויה אמנותית בעיקר של שטיחים.
ישנו מגוון רחב של נולים המשמשים לאריגה וליצירת שטיחי קיר (tapestry), אריגה בה מניחים חוט רק באזורים מסוימים ולא לכל רוחב הבד.
טכנולוגיית ההדפסה בתלת מימד לא דילגה על הדפסת בגדים ואריגה תלת מימד כבר קיימת ומתפתחת במהירות. היום בו נוכל לארוג את הבד אותו אנחנו רוצים במדפסת הביתית- היום הזה כבר כאן. דנית פלג בוגרת שנקר הדפיסה את קולקציית הגמר שלה במדפסות תלת מימד והפכה למומחית בתחום המדפיסה פריטי לבוש לפי הזמנה.
נול ידני מסורתי.
מתוך הספר "אני והסבתא הבאה בימים" מאת מיישקה מיילס ציורים פיטר פרנול.
בד ארוג מתוך קולקציית אנדרו מרטין, להשיג אצל אורית טראוב.
