לאן הולכים הבדים שאנחנו כבר לא צריכים? פוסט ראשון בסדרה
שינויי האקלים ותנאי מזג אוויר קיצוניים הם נושא בוער שלא ניתן להתעלם ממנו יותר. בכדי לעצור את ההתחממות הגלובלית ולהפחית את פליטת גזי החממה יש לשנות הרגלים. מה לטקסטיל ולכל זה? זהו שהרבה. למחיר של מטר בד שאנו צורכים יש מחיר אקלימי כבד.
יצאנו לבדוק לאן הולך הטקסטיל שאנחנו כבר לא רוצים, מה עושים איתו, כיצד הוא מנוצל וממוחזר ומהי דרכו האחרונה של האריג שאף אחד כבר לא יכול לנצל.
הקשר בין יצור טקסטיל לזיהום הסביבה
מיכל לוי ארבל, עיתונאית אופנה לשעבר בידיעות אחרונות, שעוסקת בהעלאת המודעות להשלכות של צריכת היתר, מסבירה "תהליכי ייצור הטקסטיל דורשים שימוש במשאבים רבים. מבחינת משאבים טבעיים יש שימוש נרחב באדמה ומים. כמובן שהתהליכים גורמים לזיהום רב המתבטא בפליטות גזים מזהמים ובכימיקלים היוצרים זיהום אדמה ומים. בנוסף תהליכי הייצור דורשים שימוש באנרגיה רבה ובכימיקלים, שגם הם בדרכם יוצרים זיהום סביבתי רחב היקף. הבעיה החמירה בשנים האחרונות, שכן היקפי הצריכה שלנו הגיעו לממדים מפלצתיים בתרבות המעודדת 'לבש וזרוק', המתאפשרת בזכות מחירי רצפה לבגדים. בנוסף הטקסטיל יוצר נזק נוסף בסוף השימוש- כלומר, לאחר שכבר נרכשו מוצרי טקסטיל ונעשה בהם שימוש, לרוב הם יגיעו לאשפה ויגרמו שם לנזקים אחרים בארה"ב לדוגמה מדובר על כ- 12 מיליארד קילוגרם בשנה של טקסטיל משומש. ביגוד באשפה מסב נזק רב כי החומרים שמתפרקים ממנו מחלחלים לאדמה, מתפרקים כגזים ופוגעים באטמוספירה ותופסים מקום רב. ככל שהבגד עשוי מחומרים יותר סינטטיים ועמידים יקח לו יותר זמן להתפרק".
קיימות וטקסטיל
לוי ארבל מסבירה על הקשר בין קיימות וקטסטיל "הקיימות מעודדת התנהגות אחראית יותר כלפי החברה והסביבה, במטרה לשמור על משאבי כדור הארץ לדורות הבאים. תחום הקיימות בטקסטיל התפתח מאוד בעשור האחרון ומעודד מגוון יוזמות חיוביות באופן ייצור, שימוש וצריכת מוצרי הטקסטיל. בתחום ייצור הטקסטיל למשל ניתן לראות מגוון יוזמות שהעלימו לחלוטין את הכימיקלים הלא בריאים מרשימת רכיבי היצור שלהם כמו חברת פטגוניה (PATAGONIA) שהורידה בצורה משמעותית חומרים כימיקליים במוצרים שלהם, חברות אשר צובעות בדים בחומרים טבעיים לחלוטין, מיזמים הפועלים למען ייצור מוצרים מעגליים (שלא יגיעו לאשפה), מעצבים אשר יוצרים בגדים באמצעות מיחדוש ועוד. בנוסף, גם באופן הצריכה ניתן לראות מגוון יוזמות כמו השכרת בגדים למשל מיזם מאד ג'ינס (MAD JEANS) ההולנדי הפועל על פי עקרונות של אפס פסולת על ידי השכרת ג'ינסים ללקוחות. ברגע שלקוח רוצה להפסיק להשתמש במוצר הוא מחזיר אותו לחברה והם ממחזרים את מכנסי הג'ינס, קולקציות קפסולה המעודדות תחזוקת ארון בגדים מינימליסטי מעודדת אותנו ללבוש את מה שכבר יש לנו בארון ולדעת להוציא את המקסימום באמצעות בחירה של פריטים נכונים, שילובים שעובדים, יד שנייה ועוד".
"שימוש חוזר" מסבירה לוי ארבל "אומר שהטקסטיל נשאר במצבו הנוכחי וזוכה למחזור חיים נוסף או עובר תהליכים שונים שמשמרים את תכונותיו אך לא את צורתו- כדוגמת גריסת טקסטיל והפיכתו לחומרי בידוד, סמרטוטים לתעשיות שונות ופרקטיקות של מלאכות שונות שהופכות מוצר למוצר נחות יותר".
מיחזור
טקסטיל שלא נמצא לו אפיק לשימוש חוזר מכל סוג ויש אפשרות לפרק ולמחזר אותו ממוין לפי סוג החומר ממנו הוא עשוי, מרוסק ומוחזר לקו היצור כחומר גלם שיהפוך שוב לטקסטיל. מה שלא נעשה בו שימוש חוזר, מוחדש או מוחזר עובר להטמנה בבטן האדמה באתר פסולת. לוי ארבל מסבירה – "למרות האפיל הרב המתלווה למילה מיחזור, בכל הקשור למיחזור טקסטיל מדובר בתהליך מורכב, יקר ושאינו נמצא בשימוש מסחרי נכון להיום". מיחזור טקסטיל, הוא תהליך בו מפרקים את הבד ומחזירים אותה למצב של חומר גלם אשר ישמש לייצור מוצרים חדשים. המיחזור מאפשר חיסכון בחומרי גלם בתוליים מצד אחד, ומצמצם את כמויות הפסולת והזיהום מצד שני, מתקיים בעולם באחוזים בודדים בלבד וזאת מכיוון שמיחזור טקסטיל מתאפשר רק בחומר טהור- כלומר 100% כותנה או 100% פשתן ולא ניתן להתקיים כשמדובר בתערובת של בדים (פוליאסטר וכותנה למשל אי אפשר למחזר). כיום בישראל אין מיחזור טקסטיל וכל מה שאנחנו רואים הוא למעשה שימוש חוזר.
העתיד
לוי ארבל מסבירה מה צופן לנו העתיד מבחינת קיימות וטקסטיל "הבשורות מגיעות מכל החוליות בשרשרת הייצור והשימוש. החל בבדים אקולוגיים יותר, דרך פטנטים וסטרטאפים לשיפור מיחזור טקסטיל, יוזמות המקדמות שינוע ירוק יותר, שילוח מוצרים באריזות רב פעמיות שיוחזרו ליצרן, ועד ליוזמות המעודדות צרכנות אחראית יותר בעלת טביעת רגל אקולוגית מופחתת".
דוגמה למיחזור טקסטיל ניתן לקבל מהמותג החדשני Pure Waste Textiles שהוקם בפינדלנד, שם קיימת מסורת ארוכה של מיחזור ושמירה על הסביבה, ומייצר אך ורק טקסטיל ממוחזר. בראשית הוקם המותג Costo המתמחה באביזרים עשויים טקסטיל בר קיימא שיוצרו משאריות. ההתנסות בחומרים תעשייתיים והמחויבות לעשות רק בחירות אקולוגיות הקשו על התהליך, משום שלא נמצא בד שעונה להגדרה – מיחזור ב-100%. הרצון והאתגר לייצר בד שכזה, הוביל ליצירת בדים משודרגים מפסולת טהורה ולהקמת Pure Waste Textiles.
כיום, חומר הגלם נאסף בעיקר מפסולת של תעשיית הטקסטיל (עודפי חיתוך וחוטים ממפעלי אריגה) וממוין לפי איכות וצבע. כדי להימנע מצביעה, ממיינים לפי צבעים ורק אז לפי בדים, כך שצבע הפסולת מגדיר את צבע המוצר הסופי ואין צורך בצביעתו החוזרת. לאחר המיון חומר הגלם עובר תהליך בו הוא נפתח באופן מכני לסיבים, תוך שימת דגש על שמירת אורך הסיבים כדי שאיכות החוט תהיה הטובה ביותר. ניתן לערבב את פסולת הכותנה שנפתחה מכנית עם סיבי פוליאסטר או ויסקוזה ממוחזרים כימית בכדי להגיע לפונקציונליות ספציפית בהתאם למטרת השימוש הסופי בבד. הסיבים הממוחזרים המעורבים מסובבים לחוטים בתהליך הזהה לסיבוב סיבים טריים. והחוטים נסרגים או נארגים בהתאם לשימוש הסופי בבד.
מכאן והלאה
אז עכשיו, כשהכל ידוע וברור, מה שנשאר הוא להיות צרכנים מודעים ואחראים הקונים טקסטיל איכותי שישרת אותנו לתקופות ממושכות. "קנו בגדים שאתם יכולים לדמיין את עצמכם לובשים לפחות 30 פעמים. קנו באופן מחושב. מיסרו או העבירו הלאה בגדים שאינם בשימוש. קנו מעט אבל איכותי" מסכמת לוי ארבל.